מאירה

מאירה בת 28, אם לשלושה, שהתה במקלט חמישה חודשים.

שבועות ספורים לאחר נישואיה, בעודה כלה טרייה, החלה מאירה לספוג מכות מבעלה. לקח לה זמן לקלוט את מצבה, להבין שהיא אישה מוכה. בתחילה היתה אלימות מילולית, בעלה הפסיק לקרוא לה בשמה. הוא כינה אותה טיפשה או מכוערת, כל עניין פעוט בו היה נראה לבעלה שאינה נוהגת כראוי, היה סיבה לקללות ולצעקות.

האלימות המילולית, הפכה לאלימות פיזית. לצעקות נוספו מכות. מאירה קיוותה שהצטרפותו של ילד למשפחה, תשפר את המצב. במציאות, האלימות כלפיה רק גברה בתקופת ההריון. בעלה של מאירה לא הסתפק ב’סתם’ מכות הוא החל להכותה באמצעות חפצים כמטאטא או מברג.

האלימות הלכה והחמירה, עד לאותו יום בו כלא אותה בעלה בבית ואיים עליה כי הפעם יפגע בה אחת ולתמיד. מאירה שחששה לחייה, קפצה מהחלון והתחבאה בין השיחים כל הלילה. כשהבחינה בניידת משטרה חולפת, רצה לעברה והתחננה לעזרה, המשטרה הפנתה אותה למקלט “בת מלך”.

מאירה שהתה במקלט חמישה חודשים עם שלושת ילדיה הקטנים בני שש, שלוש ושנתיים.

במקלט הרגישו הילדים בטוחים מספיק לשוב ולהיות ילדים, לשחק, לצחוק, ולהשתובב ללא החשש ממה שעלול לקרות. המקלט סיפק להם מלוא חופניים חוויות ילדות משמחות, טיולים, חוגים והצגות. חוויות שמעולם לא זכו להן בביתם.

מאירה עברה במקלט תהליך טיפולי אינטנסיבי, במהלכו התחזקה, למדה להעריך את כוחותיה ולהתמודד.

השהיה במחיצת נשים שעברו חוויות דומות לשלה, דמתה לאולם מראות, בו כל אחת מהנשים משקפת למאירה פן אחר של החוויות שעברה ואופן התמודדות ייחודי עימן.

עורכת הדין של ‘בת מלך’ סייעה למאירה להצליח במאבקה ולזכות במשמורת על ילדיה ובמזונות עבורם.

בהיותה במקלט השתלבה בפרויקט להכשרה מקצועית, במסגרתו למדה מזכירות רפואית.

כשהיא מצוידת בהכנסה בסיסית ממזונות, בכוחות נפש ובשמחת חיים מחודשת, ואפילו במקצוע מעניין, חשה מאירה שהיא יכולה לצאת לדרך חדשה ועצמאית עם ילדיה. מאירה מתגוררת כיום בדירה שכורה בסמיכות למקלט, מידי פעם היא קופצת למקלט להשתתף בחוג האמנות האהוב עליה, ובעיקר כדי לקבל את מה שהיא מכנה ‘זריקת עידוד’ מהצוות ומחברותיה – הנשים במקלט, עבורן היא מהווה סמל למי שהצליחה לצאת ממעגל האלימות.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן