"אוגוסט 2019. בטלוויזיה משדרים סצנה בה גבר מאיים על חייה של אשתו באמצע הרחוב. "תאמיני לי, אני אחזור.. אני לא אחזור לבד", אומר הגבר האלים ותופס את אשתו בעורף. אנשים עוברים ברחוב – חלק מהם עוצרים וחלק לא. בסוף, המשטרה מגיעה ונראה שהפעם זה נגמר רק באיום.הסיפור הזה לא הופיע בחדשות, הוא לא הגיע לכותרות העיתונים, אבל לפחות לאישה אחת הוא שינה את החיים. האירוע הזה היה מבויים – חלק מתוכנית הטלוויזיה "מה אתם הייתם עושים?" שמטרתה לבחון איך מגיבים עוברים ושבים לסיטואציות מבוימות. התוכנית הזו שבה גם התראיינה ביתה של עליזה שפק ז"ל, שנרצחה באכזריות על ידי בעלה כמה חודשים קודם לכן, הייתה בדיוק מה שנדרש לרבקה כדי להבין שבמקרה שלה אין במאי שיגיד "קאט" שניה לפני הסוף – המקרה שלה כן יגיע לכותרות העיתונים. לרבקה היה מזל, לא לכולן מספיקה תוכנית טלויזיה אחת כדי להדליק את הנורות האדומות. מקרים של אלימות במשפחה הם הרבה פחות נדירים ממה שאנחנו אולי רוצים לחשוב. ההערכה היא שאחת מכל שבע נשים חווה אלימות מבן הזוג – פיזית, נפשית, מינית, כלכלית או רוחנית. היא יכולה להיות השכנה שלכם, המדריכה בחוג של הילדים, בת הדודה, או הבוסית. כדי לעזור לנשים לצאת מהמעגל הנפוץ אך המושתק, אנחנו חייבים לדבר על כך. לדבר על אלימות במשפחה ולהדגיש את הסכנות שלה, זה לפעמים כל מה שנדרש כדי לגרום לעוד אישה שנמצאת במצוקה לעשות את הצעד הכל כך קטן, והכל כך גדול – לפנות ולבקש עזרה. חייבים לדבר על זה. לדבר על תופעת האלימות כלפי נשים החוצה מגזרים ומעמדות; על נשים חזקות שמתביישות לספר כי הפער בין התדמית שלהן בחוץ, להשפלה שהן סובלות בבית עצום; לדבר על מספר הפניות לקו הסיוע של בת מלך שהיה בחודשי הסגר גבוה במאות אחוזים מתקופות מקבילות בשנה הקודמת; חייבים לדבר על נתוני משרד הרווחה מהחודש האחרון שמראים גם הם עליה גדולה במקרי אלימות במשפחה המדווחים; וחייבים לדבר על זה שהתרגלנו לשמוע בחדשות על עוד אישה שנרצחה; חייבים לדבר על זה שאישה שחווה אלימות אינה אשמה; חייבים לדבר על זה שאלימות כלפי נשים זה לא רק מקרי קיצון, ושלצערנו היא נפוצה יותר משאנחנו מדמיינים; וחייבים בעיקר להבין שההסתרה והסוד הגדול, בשל הפחד לחשוף את האמת בחוץ, גורמים בעיקר להחרפת האלימות. ובשעה שאני כותבת טור זה, על כל מה שחייבים לעשות כדי להמשיך ולהציף את הנושא, למען נשים שנמצאות במעגל האלימות, אני מקבלת התראה נוספת מאתרי החדשות על אישה שניה שנרצחה רק היום בידי בן זוגה. וזו מציאות בלתי נתפסת. אנחנו לא יודעים מהו האירוע או החוויה שיגרמו לאישה שסובלת לומר עד כאן, ולצאת מהסיוט שבו היא חיה. לרבקה זה לקח כמה שנים – כמה שנים בהן סבלה מאלימות פיזית ונפשית קשה, שנים בהן הדחיקה, השתיקה והסתירה, ותוכנית אחת בה צפתה במקרה בטלוויזיה היא שהוציאה אותה לחיים חדשים. אם נשאיר את הנושא במודעות, אם נדבר עליו, אם כחברה נגרום לכך שלנשים שחוות אלימות יהיה ברור שזה לא נורמלי, שזו לא אשמתן ושהן יכולות לפנות לעזרה, אנחנו יכולים להדליק נורה אדומה אצל עוד אישה ועוד אישה, ולעזור להן לעשות את הצעד הנדרש.ב- 25 בנובמבר נציין את היום הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים. יום אחד בשנה לא מספיק. גם לא תוכנית אחת בפריים־טיים. מה אתם הייתם עושים?"
*טור של עו"ד צילית יעקבסון, יו"ר בת-מלך, שפורסם בעיתון "נשים" לקראת היום הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים, שיצויין ב 25/11/20.
