ב27 בנובמבר הוקרן סרט תיעודי שליווה את הנשים וצוות המקלט במשך שנה שלמה.
הסרט "מקום מפלט" של היוצרת איילת דקל, שודר בערוץ YES דוקו, ונתן הצצה נדירה ומרגשת לנעשה בשלושה מקלטים לנשים נפגעות אלימות במשפחה. ניתן לצפות בסרט ב yesVOD.
עינת אנגלמן, מנהלת אחד ממקלטי בת מלך:
"תקשיבי טוב טוב למה שאני אומר לך. את שום דבר. כישלון. אפס מאופס, זה מה שאת. תראי לי משהו אחד שהצלחת בו בחיים. תראי איזו אימא גרועה את. מסכנים הילדים. תסתכלי אלי כשאני מדבר אלייך. כן, ככה. את יודעת מה, עזבי. פעם עוד היית יפה. עכשיו מה? כבר לא נעים להסתכל עליך. אפילו להיות אישה את לא יודעת. כמו הצרות שלי את נראית. אז מה אמרת שאת רוצה ממני? כסף את רוצה? למה שאתן לך? לתכשיטים? בשביל שיסתכלו עלייך? חתיכת פרוצה! מה דמעות עכשיו? עוד פעם מרחמת על עצמך? הכי קל לרחם. תעשי מה שאת צריכה לא תצטרכי את כל הדמעות האלה. מנסה לעשות רושם על הילדים עם הבכי הזה? לא יעבוד לך, הם יודעים שכל מה שיש להם זה ממני. שקט! שקט! תעזבי אותי בשקט עכשיו. מה אמרת? רוצה לעזוב? איך תעזבי? מה את בלעדיי? ובכלל, מי יאמין לך? את כלום. אפס".
חברות וחברי כנסת נכבדים, נציגי משרד הרווחה, עמותות, מנהלות מקלטים ומעל הכל – הנשים היקרות ששהו במקלטים,
הטחתי בכם את המילים הקשות הללו רק פעם אחת, אחרי שניפיתי מילים קשות עוד יותר שלא מסננים במציאות. לא נעים לשמוע את זה. זה מכווץ. זה משפיל. וכשאלו המחמאות שאת שומעת יום יום מהאיש שאהבת ובטחת בו ואולי באופן תמוה עדיין אוהבת, כשלפעמים גם הילדים שלך עוברים הטפה יומיומית על דבר אמם הנכשלת, האמון שלך בעצמך ובעולם הולך וקטן, עד שנעלם. תוסיפו לזה פגיעות גופניות ומיניות ותקבלו צל אדם.
אישה שמגיעה אלינו למקלט שמעה את המילים הללו יום יום במקרה הטוב, האמינה להן במקרה הפחות טוב, וחוותה על גופה הרבה יותר מהטחת מילים. היא מגיעה אלינו עם ילדיה שהצליחה להביא איתה במנוסה באישון לילה, ולפעמים מגיעה בידיים ריקות ובלב שותת על ילדים שנאלצה להשאיר מאחור. מתחילה מסע אל הלא-נודע מלאת עלבון ואשמה.
יש לה כמה חודשים ביחד אתנו להתחיל לקלף את כל מה שהצטבר בנפש, לפתוח צלקות ולגרד מכאובים, וללמוד להביט שוב במראה, בזהירות, לאהוב מחדש את עצמה, את מה שרואים במראה, ואת כל מה שמראה לא יכולה להראות. לבנות אמון בעצמה, ולדעת שמגיע לה לחיות בכבוד ובשמחה. המסע הזה קורע, יש בו רגעי צער, אבל יש בו, תתפלאו, לא מעט רגעי שמחה. במקלט שלנו כמו במקלטים אחרים, יש בצד הדמעות רגעי נחמה וצחוק, שובבות של ילדים, ואהבה. הרבה אהבה.
ובכל זאת אנחנו קוראים לזה מקלט, לא בית, כי לא ככה נראה בית. מדובר בבית עם 12 נשים בזמן נתון, המון ילדים, מרקעים שונים, עם הרגלים שונים, קשיים באמון בעצמן ובעולם וכולן צריכות לחיות ביחד. הצלחה אמיתית מבחינתנו היא יציאה מן המקלט, בסוף התהליך הזה, עם כוחות לבנות חיים טובים, יכולת לבחור בחירות מיטיבות, יכולת לפרנס את ילדיה ואת עצמה, אמון בעצמה ובעיקר- יכולת לחיות ללא פחד.
אל המקלט שלנו מגיעות נשים מן החברה הדתית והחרדית. אלו חברות שהמדד המרכזי ולפעמים היחיד להצלחתך בעולם הוא הצלחתך כאשת משפחה. אישה שיוצאת למקלט נתפשת ככישלון בעיני עצמה. הרי נכשלה במשימה הכי חשובהֱ. לפעמים היא מגיעה מחברה סגורה שבה היא לא צריכה להתעמת רק עם בן זוגה האלים והמכה – הקהילה כולה רואה בה אויב.
במקלטי בת-מלך יש באופן טבעי גם ילדים רבים. רק לאחרונה יצאה אישה עם 11 ילדים מהמקלט לחיים עצמאיים. הילדים שמגיעים למקלט מגיעים לאחר שחוו חיים קשים וחוסר ביטחון מתמיד. אמהות רבות חושבות שהצליחו להסתיר מילדיהן את המציאות הקשה בבית אך במהלך השהות במקלט ובעיקר במהלך השיחות הטיפוליות עולות חוויותיהם הקשות של הילדים ומקרי האלימות להם היו חשופים צפים.
צוותי המקלטים משקיעים רבות בטיפול בילדים, בתעסוקה עבורם ובסיפוק צרכיהם החומריים, החינוכיים והרגשיים. אנו מאמינים שהעבודה עם הילדים יכולה למנוע את הדור הבא של משפחות שסובלות מאלימות.
עשה לי הקדוש ברוך הוא חסד כשגלגל אותי אל מקלט בת מלך שהקים עו"ד נח קורמן יש מאין. ביחד עם צוות מיוחד ומסור אנחנו שותפות לרגעי חסד רבים. זו עבודה של עשרים וארבע שעות, ובכל רגע נתון עשויה להגיע הקריאה הבאה, ובעקבותיה אישה חדשה שתיכנס לחיינו, ומי יודע אם נצליח להשפיע לטובה על חייה. אבל זו הרבה יותר מעבודה.
הפלא הזה מתרחש רחוק מן העין ובאופן טבעי רחוק מתשומת הלב, וכמה טוב שאיילת דקל בחרה להתעקש ולהכניס מצלמה כדי לחשוף מעט ממה שמתרחש כאן.
אולי כאן המקום הנכון לשתף בדאגה הגדולה שלה שותפים כולנו – איך מונעים מקרי אלימות, ואיך מאפשרים לאישה שיוצאת מן המקלט להצליח לבנות את עצמה מחדש. ברור שמספר חודשים במקלט אינם פתרון מספק. צריך לתת את הדעת לחינוך מקיף בכל סוגי החברות לזוגיות ראויה, ללמד מגיל צעיר איך מוצאים כוחות לצאת ממצוקה ולא להיות נתונה להשפלה. וכן, גם לגבות מחירים ממי שאמלל את הנשים הללו. ובצד המחירים הללו, ואני אומרת זאת דווקא בשל קרבתי לכאבן של הנשים, צריך לבנות תשתית אמתית שתאפשר לגברים אלימים לצאת מן המעגל הזה. כי זה אפשרי. ומפני שכולם ייצאו נשכרים מזה. צריך לבנות תשתית שתסייע לנשים מבחינה חברתית, כלכלית וקהילתית מפני שהיציאה מהחממה של המקלט קשה, והיכולת להשתלב בעולם שבחוץ ולהתגבר על הסטיגמות, העוני, ועוד ועוד – מורכבת עד מאוד.
אני מבקשת לסיים בנימה אישית לחברתי, הדיל, מנהלת המקלט לנשים מוכות מן המגזר הערבי. יותר מכולנו את עומדת באתגר הכי קשה. כשאני מספרת במה אני עוסקת אני מקבלת מבטי הערכה. ואת, כפי שסיפרת בסרט, נתקלת בתגובה אחרת – איך אישה מכובדת כמוך מתעסקת עם נשים מופקרות. אני מבקשת לומר לך שאת ושכמותך התקווה הגדולה של החברה שלך ושל כולנו. בימים שבהם כולם מדברים על בעיית האלימות במגזר, את לא מדברת. את מגישה את לבך לקרבנות האלימות. את בעיניי מקור השראה אמיתי ותודה על כך."